ע"א 2143/21

תקציר

בית המשפט בחן את התיק המורכב בו היה מעורב המערער, אשר נהג בישראל באמצעות רישיון נהיגה זר שאינו תקף על פי הדין המקומי בעת תאונת דרכים. סעיף 7(3) לחוק מגביל פיצויים לנפגעי נהיגה ללא רישיון ישראלי תקף. עם זאת, בית המשפט מצא כי חברות הביטוח חייבות ליידע את הלקוחות על מורכבות הנהיגה עם רישיונות זרים, ואי ביצוע פעולה זו מונע מהם לדחות תביעות על בסיס סיבה זו. בית המשפט הכיר בביקורת קודמת על החומרה שבשלילת פיצויים במקרים כאלה. כמו כן, נקבע כי על אף סעיף 7(3), האחריות לכיסוי הביטוחי מצויה במסגרת היחסים החוזיים שבין המבטח למבוטח. בנוסף, בערעור על הפיצויים נלקחו בחשבון יכולותיו הרפואיות וההשתכרות של המערערת, תוך הכרה בכאב כרוני חמור העלול להחמיר עקב טיפול לקוי. סכום הפיצוי הראשוני חושב מחדש על בסיס ניכוי של 50% מהשכר במקום 35% ששימשו את בית משפט קמא, וכתוצאה מכך קיבל המערער 621,000 ₪ נוספים. פסק הדין קרא לחברות הביטוח לשאת באחריות, המשקפת מאמץ מתמשך להבטיח הגינות ובהירות בתביעות הנוגעות לרישיונות זרים. על החלטתו של השופט י' עמית הסכימו השופטים נ' סולברג ור' רונן.