ע"א 55562-09-11

תקציר

פסק הדין הנדון הוא ביחס לתביעה שהגיש משיב נגד מספר מערערים בגין הסכם ארוך שנים הנוגע לפנסיה המשולמת לאלמנתו של אדם שנפטר בתאונת דרכים. המשיב, ששילם את הפנסיות, תבע מהמערערים פיצויים כמפורט בהסכם. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב, וקבע כי המערערים לא מילאו באופן מלא אחר דרישות השיפוי. דרישת ההחזר הראשונית, שנשלחה בשנת 2004, הייתה בגין 80% מסכומי הפנסיה ששולמו על ידי המשיב, אך המערערים ניכו סכום על בסיס מדד שלילי שחושב בדו"ח אקטוארי, ושילמו למשיב את יתרת הסכום. המשיב חלק על כך ודרש את יתרת הסכום בצירוף פיגורים בריבית. המערערים שילמו את הריבית אך לא את הקרן, מה שהוביל לשורה של דרישות מתוקנות מצד המשיב והוביל בסופו של דבר לתביעה. בית משפט קמא קבע, כי המשיב זכאי לשלוח דרישות נוספות בשל המחלוקת הבולטת על המדדים השליליים, שהיא סוגיה עקרונית ולא רק טעות חישוב טכנית. בנוסף, בית המשפט מצא כי ההסכם בין הצדדים חל גם על פנסיה בגין הכשרה מקצועית ודמי מחיה המשולמים לאלמנה, למרות שתקנות אלה הותקנו לאחר חתימת ההסכם. בית המשפט הדגיש את אופיו ארוך הטווח של ההסכם ואת התנהגות הצדדים בעבר בפרשנותו באופן גמיש למצבים חדשים. ערעורם של המערערים על פסק דין זה נדחה, כאשר בית המשפט הסכים כי דרישת השיפוי לא הוסדרה במלואה וכי המשיב זכאי לדרישותיו הנוספות. בית המשפט דחה גם את טענות המערערים באשר לפרשנות ההסכם ואופי התשלומים המשולמים לאלמנה. משכך, נדחה הערעור, והמערערים חויבו בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך הדין בסך 15,000 ₪. פסק הדין ניתן ביום 26.3.2012, ולמערערים נמסר על ההחלטה שלא בנוכחות הצדדים.