ע"א 28482-10-15

תקציר

החלטת הרוב של בית המשפט היא לדחות את הערעור שהגישו המערערים, שהם עורכי דין, נגד לקוחם לשעבר, המשיב. התיק נסוב סביב הסכם שכר טרחה עבור שירותים משפטיים שהעניקו המערערים למשיב. הסכם שכר הטרחה כלל שתי חלופות לקביעת שכר טרחת עורך דין: הראשונה על בסיס אחוז מהשווי הכספי של ההצלחה שהושגה בהליך המשפטי, והשנייה, סכום קבוע שנקבע מראש לפי שווי התביעה כאמור בהסכם (הערכה ראשונית של שווי התביעה). המערערים טענו כי החלופה הראשונה חלה רק במקרה של פסק דין ולא במקרה של הסכם פשרה. השופטים דחו טענה זו בקובעם כי פרשנותו הסבירה של הסכם שכר הטרחה, כפי שנוסח על ידי המערערים עצמם, מצביעה על כך שהחלופה הראשונה חלה במקרה של הסכם פשרה. הם מתחו ביקורת על המערערים על התנהלותם הפרוצדורלית הבלתי סבירה ועל חוסר נכונותם להקשיב לרמזים ולהצעות של השופטים הן בבית המשפט קמא והן בערכאת הערעור בנוגע לפרשנות הסכם שכר הטרחה. זאת ועוד, בדעת הרוב נקבע כי היה על המערערים להודיע למשיב כי בכוונתם לתבוע שכר טרחה לפי החלופה הראשונה, שכן הדבר עלול היה להשפיע על קבלת החלטותיו של המשיב. עם זאת, השופט אטאדגי חלק על כך באופן חלקי, וסבר כי היה מקום לתת למערערים הזדמנות נאותה להוכיח את התועלת הכספית שקיבל המשיב מהסכם הפשרה, שכן בכך ייקבע שכר הטרחה המגיע להם על פי החלופה הראשונה. השופט אטאדגי הציע להעביר את התיק לבית משפט קמא לשם כך, אך גם הסכים לקבל את החלטת בית משפט קמא כי המערערים יישאו בהוצאות המשיב. לבסוף, קבע הרוב כי על המערערים לשלם למשיב את הוצאות הערעור ושכר טרחת עורך הדין בסך 20,000 ₪, והערבות שהופקדה על ידי המערערים תועבר למשיב.