ת"פ 1008/08

תקציר

הנאשם השתתף בהתפרעות בה חסמה קבוצת נערים רחוב בירושלים באמצעות הצתת מיכלי אשפה. המתפרעים יידו אבנים לעבר כלי רכב עירוני בו נהגו פקחי חניה וסיכנו את חייהם. הנאשם, קטין, התקרב לרכב וחבט בחלונותיו באלת עץ בעוד אחרים יידו אבנים וכמעט גרמו לפציעות קשות לפקחים. הוא הודה במעורבותו והורשע בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. במסגרת הסדר טיעון חזר בו הנאשם מכפירתו והסכים לעונש של תשעה חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. בית המשפט, לאחר ששקל את חומרת העבירה, את הנסיבות ואת הגורמים המקלים – גילו הצעיר של הנאשם, היעדר עבר פלילי וחרטה – מצא את הסדר הטיעון בלתי מאוזן ומוגזם. בית המשפט פסק לסטות מההסכם, וגזר על הנאשם שמונה עשר חודשי מאסר בפועל ותשעה חודשי מאסר על תנאי, תוך ציון הצורך בתגובה חריפה למעשים אלה והאינטרס הציבורי להגן על עובדי הציבור. השופט הכיר בחשיבותו של הסדר הטיעון, אך הדגיש את תפקידו של בית המשפט בבחינה עצמאית של הסדרים אלה. בעוד שמעודדים גישור בתיקים פליליים, השופט ציין כי על בית המשפט לבחון באופן עצמאי כל מקרה, במיוחד כאשר מופגנת הקלה קיצונית, ויש לשקול את האינטרס הציבורי אל מול התועלת לנאשם. עוד הודגש בפסק הדין כי יש להציג שיקולים משמעותיים על מנת שבית המשפט יקבל הסדר טיעון, ובמקרה זה התביעה לא עשתה כן.