ע"פ 574/81

תקציר

המשיב, עובד הרבנות הראשית הממונה על משגיחי הכשרות בבתי מלון, הואשם בקבלת שוחד מבתי מלון, דהיינו סכומי כסף שהתקבלו סביב חגי ישראל. בית המשפט המחוזי זיכה את המשיב, אך המדינה ערערה על החלטה זו. בית המשפט העליון קיבל חלקית את הערעור ומצא את המשיב אשם באישום הראשון והשישי, אך לא באישום השלישי. כדי להרשיע את המשיב בשוחד, הסביר בית המשפט כי יש להוכיח שלושה יסודות: לקיחה, קשר סיבתי בין המעשה לבין התפקיד, והיסוד הנפשי. התביעה הצליחה להוכיח כי המשיב קיבל תשלומים משני בתי מלון, אך המשיב טען כי מדובר במתנות לחג על פי המנהג הרווח, והכסף חולק לנזקקים. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי הכוונה העומדת מאחורי המעשה נגזרת מהנסיבות ומהיחסים בין הצדדים. נפסק כי התשלומים היוו שוחד, שכן הם היו קשורים למעמדו של המשיב והושפעו מתפקידו בהשגחת הכשרות בבתי מלון אלה. בנוסף, קבע בית המשפט כי מטרת התשלומים, גם אם מטעמי צדקה, אינה משנה את אופיים הפלילי. באשר לאישום השלישי מצא בית המשפט ספק סביר באשר לידיעתו וכוונתו של המשיב, ואישר את הזיכוי. בעקבות זאת הורשע המשיב באישומים הראשון והשישי בקבלת שוחד, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך מתן גזר הדין.