ב"ש 441/83

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לסעד הצהרתי זמני בנוגע להפעלת טיסות שכר מישראל ליעדים מסוימים באירופה. בקשתם של המבקשים, חברת תעופה ומארגני טיסות שכר, להיתר להפעלת טיסות אלה נדחתה על ידי ראש מינהל התעופה האזרחית. הם ערערו על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, שדחה אף הוא את בקשתם למתן פסק דין הצהרתי. לאחר מכן פנו המבקשים לבית המשפט העליון בבקשה לסעד הצהרתי זמני עד להכרעה בערעורם. בית המשפט העליון אמנם הכיר בכך שבסמכותו להעניק סעד כזה, אך דחה את הבקשה. פסק הדין התבסס על המסקנה כי המבקשים ניסו להשיג באמצעות הסעד הזמני את מה שלא עלה בידם להשיג במשפט. בית המשפט שקל את אי הנוחות הפוטנציאלית למבקשים אם הבקשה תידחה אל מול אי הנוחות למשיב ולצדדים שלישיים אם תיענה. כמו כן, בית המשפט לקח בחשבון את האפשרות לפיצוי כספי בגין נזקי המבקשים ואת ההשפעה על חברות תעופה צד ג' שלא היו מעורבות בדיון. בנוסף, בית המשפט הציע כי ניתן יהיה לדון בערעור בדחיפות על סמך סיכומים בכתב, מה שייתר את הצורך בסעד הזמני. בהחלטת בית המשפט העליון הוזכרה גם בקשתם החלופית של המבקשים לערובה לשיפוי מהמדינה, שנדחתה אף היא, תוך הבעת אמון בכך שהמדינה עומדת בכל החובות שהטיל עליה בית המשפט. משכך, נדחתה הבקשה לסעד הצהרתי זמני, והמבקשים חויבו בהוצאות המשיב.