ת"א 11568-07-18

תקציר

רשות מקרקעי ישראל (התובעת) תבעה את הנתבעים, קרובי משפחה שירשו משק, בגין אי שימוש בקרקע החקלאית למטרות חקלאיות כנדרש בהסכם החלקה, ודרשה תשלום דמי שימוש לשימוש לא חקלאי, וכן צו להריסת מבנים בלתי חוקיים. ההפרות העיקריות היו שימוש למגורים בבית עץ, שימוש במכולה ואחסון פתוח של חול. תקופת השימוש בגינו ביקשה התובעת תשלום דמי שימוש הייתה משנת 2010 עד שנת 2017, ובחלק מהמקרים עד למועד הדיון. הנתבעים טענו כי התובע לא הוכיח את ההפרות הנטענות, כי הסכסוך המשפחתי הסתיר מהם את המצב, וכי בכל מקרה דמי השימוש הנתבעים אינם מוצדקים. בית המשפט מצא כי התובע הצליח להוכיח את ההפרות. לגבי בית העץ, הראיות הצביעו על כך שהוא שימש למגורים משנת 2010, והנאשמים לא הציגו הכחשה ברורה. בית המשפט קיבל את טענת התובעת כי יש לחשב את תקופת השימוש בבית העץ משנת 2010 ועד שנת 2022, או 12 שנים בסך הכל. באשר לאחסון פתוח של חול, קיבל בית המשפט את ראיות התובעת כי היה שימוש לא חקלאי בין השנים 2016 ל-2017, בשטח של 1,100 מ"ר. עם זאת, התביעה בגין המכולה נדחתה, שכן בית המשפט קיבל את טענת הנתבעים כי השימוש בו היה אגב השימוש החקלאי באורווה, בגינו התובעת לא ביקשה דמי שימוש. בית המשפט קבע גם את השיעור הראוי של דמי השימוש, וקיבל את שומת התובעת, שכללה רכיב רווח יזמי ואגרת שימוש שנתית של 6%, וכן את שווי הקרקע למ"ר. בית המשפט הורה לנתבעים לשלם דמי שימוש עבור בית העץ ואחסון החול, בהתאם לחישובי התובעת, אשר יוגשו בפסק דין בתוך 20 יום. בנוסף, הוציא בית המשפט צו להריסה ולהפסקת השימוש בבית העץ, במכולה ובאורוות הסוסים, שייכנס לתוקף בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. כמו כן חויבו הנתבעים לשאת בהוצאות התובע, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪.