תפ"ח 47619-02-11

תקציר

בית המשפט קיבל חלקית את טענותיו של דוד מויאל בנוגע לכתב האישום המיוחס לו ולתשעה אחרים בגין עבירות שונות במסגרת ארגון פשיעה. מויאל הפריך את האישום בסחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה, וטען כי הוא פסול וכי העובדות שהוצגו אינן מהוות עבירה. מויאל טען כי כתב האישום אינו מבסס את שותפותו לעבירה המיוחסת לנאשם אחר, שכן לא נטען בו כי יזם, תכנן או נכח במהלך השיחות הרלוונטיות, וכן כי מעשיו של הנאשם האחר נעשו בידיעתו. התביעה טענה מנגד כי שיתוף הפעולה הכולל של מויאל עם הנאשם השני ותכנונם המשותף וביצועם של מעשים אחרים מבססים אותו כשותף לביצוע עבירה זו גם כן. בית המשפט קבע כי טענתו של מויאל בדבר אי נכונות העובדות שהוצגו בכתב האישום אינה משכנעת. העובדות המפורטות בכתב האישום, לרבות החלק הכללי ואישומים נוספים, מרמזות על עבירה משותפת ועל ראיית הנולד של האפשרות לבצע את העבירה האמורה, ובכך לבסס את אחריותו על פי דיני השותפות הרגילים. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענתו של מויאל כי נפל פגם בכתב האישום בכך שלא הזכיר את סעיף 29(ב) לחוק העונשין, המגדיר את אחריותו של מבצע לפי חוק השותפויות. בית המשפט ראה בכך פגם טכני, שכן הפרק העובדתי של כתב האישום הזכיר הוצאה להורג משותפת. מאחר ששלב ההוכחות טרם החל, כתב האישום יתוקן כך שיכלול את הוראות החוק הרלוונטיות, ולא יבוטל. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ומיום 25.7.2011.