ב"ל 53775-05-20

תקציר

התיק בבית המשפט נסוב סביב זכאותה של תובעת לגמלת דמי שמירת הריון לפי סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי. התובעת, רואת חשבון שנסעה 30 דקות לכל כיוון לעבודה, סבלה מכאבי גב במהלך הריונה ותבעה את הגמלה לכיסוי היעדרותה מהעבודה. השאלה המרכזית הייתה האם מצבה הרפואי נובע מההיריון ואם הוא מסכן אותה או את העובר ומחייב אותה להפסיק לעבוד. הוצגו מספר מסמכים רפואיים, לרבות המלצת רופא הנשים של התובעת לשמירת הריון. עם זאת, מומחה שמונה על ידי בית המשפט קבע כי אמנם כאבי הגב של התובעת נגרמו כתוצאה מההיריון, אך הם אינם מהווים סיכון, כפי שאושר בבדיקת אורתופד מומחה שלא הראתה ליקויים נוירולוגיים. בחוות הדעת של המומחה, שהייתה מפורטת ומבוססת על התיק הרפואי של התובעת, נקבע כי עבודתה ונסיעותיה של התובעת אינן מסכנות אותה או את העובר. בית המשפט הסכים עם הערכת המומחית ודחה את התביעה, תוך שהוא מדגיש כי גמלת דמי שמירת הריון נועדה לכסות מצבים בהם מצב רפואי מהווה סיכון, מה שלא היה המקרה כאן. עוד ציין בית המשפט כי הבדיקה האורתופדית לא תמכה בטענות התובעת וכי המלצת הרופאת הנשים, שניתנה חצי שנה לאחר הלידה, הייתה בעלת משקל נמוך יותר ממסמכים רפואיים בזמן אמת. כמו כן, בית המשפט הבהיר את המשקל שניתן לחוות דעת מומחים ואת הדרישה שהמלצות הרופאים המטפלים יהיו מנומקות ומבוססות על ראיות רפואיות. מאחר שהתובע לא הביא ראיות מספיקות לעמידה בתנאי הגמלה, נדחתה התביעה. החלטה זו מחזקת את חשיבותן של המלצות רפואיות מנומקות וראיות אובייקטיביות לתביעות לשמירת הריון. כל מקרה נשפט לגופו, וחוות דעת מומחים זוכות למשקל משמעותי אלא אם הוכח אחרת. במקרה זה נדחתה תביעת התובעת, ובית המשפט קבע כי היא אינה זכאית לגמלת דמי שמירת הריון. פסק הדין התווה גם את זכות הערעור, תוך הדגשה כי תביעות הביטוח הלאומי פטורות מהוצאות, ולתובע יש 30 יום לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה.