בג"צ 8613/22

תקציר

במקרה זה, ערער העותר על החלטת בית הדין הרבני הגדול לפיה הפקיד בערבות סך 10,000 ₪ לכיסוי הוצאות משפט בגין ערעור שהגיש בעניין חוב מזונות. תחילה דחה בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה את בקשות העותר לבטל את חוב המזונות, לעצור את הליכי ההוצאה לפועל נגדו בשל אי תשלום ולהטיל קנס על המשיב השלישי בגין ביזיון בית המשפט. לאחר מכן ביקש העותר רשות ערעור לבית הדין הרבני הגדול, אשר קבע כי יש לדון בטענותיו כערעור בזכות, אך קבע את הערבות בהתאם לתקנה 134 לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים. למרות שהעותר ביקש פטור מחובת הערבות, הוא ניתן באופן חלקי בלבד, והפחית את הסכום ל-10,000 ₪. בערעור נוסף דחה בית המשפט את העתירה על הסף, בהדגישו כי התערבות בהחלטות בית הדין הרבני שמורה למקרים חריגים של חריגת סמכות, הפרת הצדק הטבעי או סטיות משפטיות, שאף אחד מהם לא היה ישים בהחלטה פרוצדורלית זו. כתוצאה מכך, אישר בית המשפט את דרישת הערבות כהוראה פרוצדורלית סטנדרטית, ואישר את עקרון אי ההתערבות בענייני בתי הדין הרבניים, ודחה את העתירה מבלי להורות על הוצאות.