ת"א 23744-03-21

תקציר

התובעת, בעלת בית, תבעה את הנתבעת – חברת נדל"ן – בנושאים שונים הקשורים לרכישת דירתה. היא תבעה פיצויים בגין איחור במסירה, ליקויי בנייה, עוגמת נפש ואי התאמה בגודל גינת דירתה. הנתבעת טענה כי העיכובים נגרמו מנסיבות שאינן בשליטתה וכי התובעת הסכימה לשינויים שתרמו לעיכוב. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעת סך של 226,812 ₪ כפיצוי בגין איחור במסירת דירתה, בהפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למתן פסק הדין. סכום זה חושב על בסיס דמי שכירות של דירה דומה באזור, כמפורט בחוק מכר דירות. כמו כן חויב הנתבע לשלם סך של 105,840 ₪ בגין ההפחתה בשטח הגן, כאשר הפרשי הריבית וההצמדה יצטברו מיום 9.9.2020 ועד למתן פסק הדין. תשלומים אלה מפצים את התובעת על הפערים בין הגודל המובטח לגודל בפועל של גינת דירתה והעיכוב במסירת החזקה. בנוסף, הוטלה על הנתבעת אחריות לשכר טרחת המומחה, שכר טרחת השמאי ושכר טרחת עורך הדין של התובע, בסך כולל של 9,005 ₪. כל ההוצאות הללו הוצאו במסגרת ההליך המשפטי. בקשתה של התובעת להרים את מסך ההתאגדות ולתבוע פיצוי משתי חברות נוספות הקשורות לנתבעת – האחת חברת האם והשנייה חברה אחות – נדחתה. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לעשות כן, שכן התובעת לא סיפקה ראיות מספיקות לכך שחברות אלה היו מעורבות בנושאים הנדונים או שהן ניצלו לרעה את המבנה התאגידי כדי להתחמק מאחריות. בסיכומו של דבר, השופט מצא לטובת טענות התובעת כנגד חברת הנדל"ן הנתבעת, אך לא הטיל אחריות על החברות האחרות, והורה לנתבעת לבצע את התשלומים האמורים לתובע.