תע"א 8228/09

תקציר

עניינה של התביעה בסכסוך בין אזרח ישראלי, התובע, לבין שתי חברות אמריקאיות, הנתבעות 1 ו-2, על תנאי הסכם העסקה. התובע עבר במקור להונג קונג כדי לעבוד בחברה ישראלית, אשר נמכרה מאוחר יותר והפכה לחברת PVI Inc., מה שהוביל להסכם העסקה חדש הכפוף לדין האמריקאי. בהמשך נרכשו נכסיה של PVI Inc. על ידי הנתבעת 1, עמה חתמה התובעת על הסכם העסקה נוסף. ההסכם לא קבע את החוק הישראלי או את סמכות השיפוט של בתי המשפט בישראל. בהמשך, עלה התובע לישראל אך המשיך לעבוד אצל הנתבעת 1 ללא הסכם העסקה חדש, וקיבל משכורת בחשבון בנק בהונג קונג. עם סיום החוזה הגיש התובע תביעה לבית הדין לעבודה. הנתבעים טענו כי בית המשפט הישראלי אינו הפורום המתאים, אלא בית משפט אמריקאי, כפי שנקבע בהסכם הסודיות שנחתם לצד חוזה העבודה. בית הדין לעבודה הסכים עם הנתבעים, תוך ציון מספר נימוקים. נמצא כי מרבית הזיקות, לרבות מקום מגוריו הראשוני של התובע בהונג קונג, השפה האנגלית של ההסכם, משכורתו הדולרית והיעדר התייחסות לחוק הישראלי, הצביעו על בתי משפט זרים. הציפיות הסבירות של שני הצדדים הצביעו גם על סמכות השיפוט של ארה"ב. בנוסף, שיקולים ציבוריים ומיקום העדים העדיפו את ארה"ב כפורום המתאים. בית המשפט הורה לתובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, שנקבעו שניהם על סך של 5,000 ₪. על פסק הדין ניתן לערער בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.