עש"מ 6/77

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור על פסק דין שניתן על ידי בית הדין המשמעתי לעובדי מדינה. המערער, עובד מדינה במשרד החוץ, הורשע לפי חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963, בעבירות של החזקה, רכישה וייצוא של מטבע חוץ ללא רשות, הנחשבות לעבירות לפי תקנות הביטחון (כספים), תש"א-1941. פסק דינו של בית הדין המשמעתי קבע כי עבירות אלה הן מבישות ולכן מהוות עבירת משמעת. עם זאת, שופט בית המשפט העליון פסק לטובת המערער, בקובעו כי אופיין של עבירות אלה אינו מביש מטבעו. השופט הבחין בין חוקים המזכירים במפורש חרפה לבין אלה המרמזים עליה, וקבע כי הראשונים אינם תלויים בנסיבות ביצוע העבירה. הם, מעצם הגדרתם, מעשים מחפירים. והואיל ולגבי האחרונים יש לנתח את הנסיבות כדי לקבוע אם אכן מדובר במעשה מחפיר. השופט טען כי העבירות שביצע המערער אינן mala כשלעצמן אלא mala prohibita, כלומר הן אינן פסולות מטבען אלא הפכו לבלתי חוקיות בשל היעדר רשות. יתר על כן, מאחר שניתן היה לתת את ההיתרים למעשים אלה בדיעבד, ואופי המעשים עצמם לא היה בלתי חוקי, לא ניתן היה לראות בהם קלון. בנוסף, הוראת המחוקק כי עבירות אלה יהיו בנות ענישה בכופר מלמדת כי הן אינן מבישות מטבען. השופט סיים בכך שדחה את פסק דינו של בית הדין המשמעתי וזיכה את המערער מאשמת עבירת משמעת, וקיבל את הערעור.