בג"צ 221/99

תקציר

העותר, נהג מונית, ביקש לקבל רישיון הסעה לזובוס שלו מהמפקח על התעבורה בעקבות עזיבתו את תאגיד מוניות בשל מחלוקת על עמלות מופרזות. עם זאת, המפקח סירב בנימוק של הוראות רגולטוריות המגבילות מתן רישיונות כאלה. העותר ערער על הסירוב בבית המשפט העליון וטען כי התקנות מגבילות את חופש העיסוק שלו וכי על המפקח להעניק לו רישיון לנסיעות מיוחדות או לטיולי שירות. בית המשפט קבע כי התקנות תקפות וכי למפקח אין שיקול דעת להעניק לעותר רישיון מחוץ למסגרת התאגיד. למרות שבית המשפט הכיר בליקויים במערכת הרישוי, הוא דחה את בקשת העותר, וציין כי אין לחזור על פעולות בלתי חוקיות של המינהל במקרים אחרים. במקום זאת, פסק הדין יימסר ליועץ המשפטי לממשלה לצורך קביעת פעולות נוספות, כאשר בית המשפט משבח את פעולתו המהירה של משרד התחבורה בטיפול בסוגיות הרישוי שהודגשו במהלך המשפט. יש לציין כי מאבקו של העותר לקבלת רישיון נמשך קרוב לשנה, והחלטת בית המשפט דוחה את עתירתו מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים בהתחשב בנסיבות.