ע"פ 71647/05

תקציר

מדובר בפסקי דין של שני ערעורים שנידונו בבית המשפט המחוזי בתל אביב בנוגע לעבירה שביצע מנהל חשבונות של חברה פרטית. הנאשם גנב, זייף ופדה 47 שיקים של החברה בסך כולל של 115,000 ₪ במהלך תשעה חודשים בשנת 1999, ולאחר מכן הורשע בשורה של סעיפים בהם גניבה על ידי עובד, זיוף מסמכים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. הערעור הראשון, שהוגש על ידי המדינה, מבקש להטיל עונש מאסר ממושך בטענה כי עונשו של בית משפט קמא – מאסר על תנאי של 12 חודשים, קנס של 8,000 ₪ וצו פיצוי של 50,000 ₪ - חורג ממדיניות הענישה הראויה בעבירות מסוג זה ומעביר מסר שגוי לעבריינים פוטנציאליים. הערעור השני, שהוגש על ידי הנתבעת, מבקש לבטל או להפחית משמעותית את צווי הקנס והפיצויים, בשל קיומו של הסכם פשרה אזרחי קודם ומצבו הכלכלי של הנתבע. החלטת הרוב, שנכתבה על ידי השופט המר ואליה הצטרפה השופטת שבח, מקבלת את ערעור המדינה וגוזרת על הנאשם 10 חודשי מאסר, תוך דחיית ערעורו של הנאשם. השופט המר טוען כי עונשו של בית משפט קמא מופרז ואינו מתיישב עם חומרת העבירות או עם מדיניות הענישה שנקבעה, המחייבת ענישה מחמירה ומרתיעה במקרים כאלה. הרוב דוחה גם את טענות הנתבע בנוגע לצווי הקנס והפיצויים, ומציין כי הנתבע לא החזיר את מרבית הכספים שנגנבו וכי הסכם הפשרה האזרחי לא צריך לגבור על שיקולים אחרים. השופט שייצר, אף שהוא מסכים עם התוצאה, כותב חוות דעת נפרדת המדגישה את הצורך בענישה פרטנית ואת הפוטנציאל השיקומי של עבודות שירות. לפיכך, השופט שייצר יטיל עונש של ארבעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, ומציע כי להסכם הפשרה האזרחי יהיה משקל רב יותר בנסיבות העניין.