תלה"מ 14374-02-23

תקציר

התיק סובב סביב הסכם גירושין בין שני בני זוג, שאושר על ידי בית הדין הרבני בתל אביב, שכלל הוראות למכירת שני כלי רכב וחלוקת התמורה. התעוררה מחלוקת בנוגע למכירת הכספים וחלוקתם, מה שהוביל את התובעת (ככל הנראה גרושתו) להגיש תביעה לאכיפת ההסכם בבית הדין הרבני. עם זאת, התביעה נסגרה ללא הכרעה לגופה, בעקבות בקשת התובע. סגירה זו הביאה את הנתבע (ככל הנראה הבעל לשעבר) לטעון כי לבית הדין הרבני עדיין יש סמכות נמשכת בעניין, בעוד התובעת ביקשה לבסס את סמכותו של בית הדין. השופט צבי ויצמן מבית המשפט לענייני משפחה קבע כי סגירת התיק בבית הדין הרבני כמוה כדחייה, והעביר את הסמכות לבית המשפט לענייני משפחה. השופט ביסס החלטה זו על פסיקות קודמות, והדגיש כי הכוונה העומדת מאחורי סגירת תיק ללא הכרעה לגופו של עניין היא לבטלו, ובכך לסיים את סמכותו המתמשכת של בית הדין הרבני. כמו כן, דחתה השופטת את טענת הנתבע בדבר חוסר תום לב מצד התובע וכל פגיעה בעקרון הכבוד ההדדי בין הערכאות, ולא מצאה כל ראיה לכך. בנוסף, השופט ציין כי הנאשם לא התנגד לסגירת התיק בבית הדין הרבני ולא ערער על ההחלטה. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת התובעת, ודחה את בקשת הנתבעת לדחות את התביעה מחוסר סמכות. הנתבע חויב לשאת בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪. ההחלטה הדגישה את החשיבות של כיבוד ההליך השיפוטי והימנעות מ"קניות בפורום" על ידי מתן אפשרות למתדיין לדלג בין בתי המשפט כרצונו. פסק הדין הבהיר כי ככלל יש להימנע מסגירת תיק ללא הכרעה לגופו של עניין, ובמצב ספציפי זה היא התפרשה כדחייה, תוך העברת הסמכות לבית המשפט לענייני משפחה.