דנ"א 821/05

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לסכסוך כספי בין חברת בנייה לבין מועצה מקומית שהגיע לבוררות. פסק הבורר כלל שתי טעויות חשבונאיות שהמועצה המקומית המשיבה ביקשה לתקן. לאחר שהבורר דחה את בקשת המשיב, הם פנו לבית משפט השלום שהורה לתקן את הטעויות. העותר ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון. עיקר הדיון התמקד בסעיף 22 לחוק הבוררות, המאפשר לבוררים, ובמקרים מסוימים גם לבתי המשפט, לתקן או להשלים פסק בוררות בתנאים מסוימים. בית המשפט העליון קבע כי המונח "טעות בחישוב" שבסעיף 22(א)(1) חל גם על טעויות הנובעות מאי התאמות חשבונאיות במסגרת פסק הבוררות, ולא רק טעויות חשבוניות. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי בסמכותו להורות על תיקון פסק בוררות, גם כאשר הבורר כבר שקל ודחה בקשה לתיקון. שני השופטים חיות וחשין הדגישו את הצורך בזהירות ובגישה מצומצמת בעת הפעלת סמכות זו כדי להבטיח את האוטונומיה של מוסד הבוררות. השופט רובינשטיין הסכים עם פסק הדין, אך הציע לשקול גישה מתירנית יותר לריכוך הגישה המגבילה כלפי התערבות בפסקי בוררות וליצירת היררכיה של ערעורים. העותר ביקש דיון נוסף, שנדחה, שכן בית המשפט אישר פה אחד את פסק הדין הקודם וכל החידושים שהציע השופט רובינשטיין היו מקריים ולא היוו פסיקה הלכתית. פסק הדין אינו מרחיב את העילות להתערבות בפסקי בוררות ולכן אינו מצדיק דיון נוסף.