עב"ל 1346/00

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על פסק דין שניתן לטובת המוסד לביטוח לאומי. המערער, בן שלום שלום, ביקש לבטל החלטה של הוועדה לעניין גודל רכב בדבר קביעת רכב מתאים עבורו על פי ההסכם לגמלת ניידות. בית המשפט המחוזי פסק בעבר לטובת החלטת הוועדה, מה שהוביל את שלום לערער. המקרה נסוב סביב הסכם הניידות, שמטרתו לספק לאנשים המוגבלים בניידות, כמו שלום, רכב מתאים. ההסכם מתווה קריטריונים לקביעת זכאות ומפרט הרכב. השופט י' פליטמן, בהסכמתו עם המערער, מצא כי הוועדה לא הקפידה על הנחיות הסכם הניידות. באופן ספציפי, הוועדה לא התייחסה לצרכיו המיוחדים של שלום ובמקום זאת התמקדה אך ורק בבדיקה הגופנית שלו. על פי ההסכם, הזכאות לרכב מיוחד צריכה להתחשב במגבלות בריאותיות, פיזיות ונהיגה, דבר שלא טופל די הצורך בעניינו של שלום. בפסק הדין מודגש כי מטרת הסכם הניידות היא לאפשר לאנשים המוגבלים בניידות לנוע בחופשיות, לרבות אל העבודה וממנה. לכן, יש להתמקד בהתאמת רכב המתאים למגבלותיהם הפיזיות ומאפשר נהיגה בטוחה, ולא כזה המתאים לדרישות תעסוקתיות ספציפיות. עם זאת, השופט ציין כי לוועדה שיקול דעת להקטין את גודל המנוע בהתבסס על נסיבות מיוחדות. במקרה של שלום, הוועדה לא פעלה לפי נוהל זה, מה שהוביל לכך שההחלטה הייתה בלתי סבירה. כתוצאה מכך, הערעור מתקבל, פסק הדין של בית המשפט המחוזי מתבטל, והתיק מוחזר לוועדה לדיון חוזר בהתאם להנחיות פסק הדין. בנוסף, חויב המשיב, המוסד לביטוח לאומי, לכיסוי הוצאותיו המשפטיות של המערער. פסק דין זה מבהיר את פרשנותו ויישומו של הסכם הניידות, תוך הדגשת הצורך בהערכה קפדנית של צרכיו המיוחדים של הפרט בעת קביעת רכב מתאים.