ע"א 5795/90

תקציר

פסק הדין נסוב סביב ערעור על התחייבויות חוזיות ופרשנות סעיף ספציפי בהסכם בין קונים למוכרים. המקרה עוסק בעיקר בשתי סוגיות: תחולת הריבית וזכות הקיזוז בחוזה שנערך בתקופה של אינפלציה. השופט ש' לוין, בתמיכת השופט י' באך, מצא כי יש לקבל את הערעור, תוך שהוא דוחה את החלטתו הקודמת של בית המשפט המחוזי. נקודת המחלוקת העיקרית נגעה לפרשנותו של סעיף 7(ג) לעניין הריבית. השופט לוין טען כי הסעיף ברור וחד משמעי, ומחייב קבלת פרשנות המוכרים לריבית סטטית, למרות חששות האינפלציה. השופט חשין חלק בתחילה, וטען כי הקיזוז מחייב הודעה מפורשת או משתמעת, שעל פי הראיות עשויה הייתה להירמז בשיחה בין אחד הקונים לבין בא כוח המוכרים. עם זאת, השופט לוין זיהה כי לא הועלו ממצאים לגבי תוכן השיחה ועיתויה, דבר המחייב חזרה לבית המשפט המחוזי לקבלת פסק דין חדש. בפסק הדין צוין כי לא ניתן לראות בחובות הדדיים פשוט קיזוז ללא כוונה מפורשת או הצהרה מפורשת של הצדדים המעורבים. השופטים הסכימו כי יש להצביע על כל קיזוז כזה באמצעות השלכה סבירה בתקשורת. בסופו של דבר התקבל הערעור, הורה לבית המשפט המחוזי לבחון מחדש את התיק ולפסוק למערער שכר טרחת עורך דין בסך 4,000 דולר.