רע"א 1998/07

תקציר

בסכסוך המשפטי הנוגע לחלקות 52 ו-57 בסכנין, נתקל המבקש, שבבעלותו חלקה 57, בהתנגדות מעיזבונו של הבעלים לשעבר המנוח של חלקה 52. הסכסוך נבע מתכנית איחוד וחלוקה שאושרה בשנת 2004, אשר העבירה שטחים מחלקה 52 לחלקה 57, וכתוצאה מכך נוצרו חלקות חדשות 83 ו-89. המבקש החל בפעולות בנייה על אדמתו, לרבות בשטחים המועברים, אך המנוח ביקש לעצור פעולות אלה באמצעות צו מניעה זמני, בטענה כי הבנייה פוגעת ברכושו. בית משפט השלום דחה את בקשת המנוח בקובעו כי אישור התכנית והיתר הבנייה תקפים למרות בעיות רישום. בית המשפט מצא כי המנוח הסתיר מידע משמעותי ונעדר עילת תביעה תקפה, וציין כי התנגדות להיתר הבנייה לא תשלול לחלוטין את נתינתו. עם זאת, בערעור הפך בית המשפט המחוזי החלטה זו, והעדיף את זכותו של המנוח להתנגד על בסיס מאזן הנוחות ומעמדה הבלתי רשום של התכנית, ובכך אישר את צו המניעה הזמני. לאחר מכן ערער המבקש על פסק דין זה, וטען למספר פגמים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובהם הפיקוח על הסתמכותו הלגיטימית על התכנית שאושרה וההשלכות על בעלי עניין אחרים. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה את בקשת המבקש, תוך שהיא מדגישה את ההשפעה העמוקה על זכויות הקניין וקובעת כי מתן סעד זמני צריך לעלות בקנה אחד עם שיקול הדעת השיפוטי. בית המשפט העדיף את ההגנה על זכויות הקניין כעניין חוקתי על פני טענות נגד התנהלות המבקש, והותיר את צו המניעה הזמני על כנו. לא נדרשו הוצאות, שכן לא נדרשה תגובה לערעור.