עמ"ש 16010-03-21

תקציר

פסק הדין הנדון הוא פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה בעניין ביצוע צוואתו של מ.א., שחי כידוע בציבור במשך כארבעה עשורים. הסכסוך התגלע בין יורשיה של מ.א. לאחר פטירתה – בנה מנישואים קודמים, המשיב, ובן זוגה הידוע בציבור, המנוח. הן המשיב והן המערער, שאינו קרוב משפחה של מ.א., הגישו בקשות לביצוע צוואות שונות. המערער ביקש לבצע את צוואתו של מ.א. משנת 2002, ואילו המשיב עתר לקיום הצוואה משנת 2012. בית המשפט לענייני משפחה דחה את התנגדות המערער לצוואה משנת 2012, והוביל את המערערת לערער על ההחלטה. הערעור נועד להפוך את פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר ולאפשר את המשך התנגדות המערער. המערערת טענה כי מ.א. לא הייתה כשירה כאשר חתמה על הצוואה משנת 2012 וכי המשיב לחץ עליה לערוך אותה. עם זאת, המשיב טען כי המערערת נעדרת מעמד להתנגד, ובית המשפט נעתר לכך, בקובעו כי המערערת אינה "בעלת עניין" כהגדרתה בחוק הירושה. עם זאת, בית המשפט לערעורים פסק לטובת המערער, בקובעו כי הוא עומד על שלו משום שזוכה מעיזבון המנוח. לפיכך הורה בית המשפט כי התנגדותו של המערער תוכל להימשך, אך רק לאחר שיפקיד ערבות בסך 120,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבים. ככלל, פסק הדין דוחק בצדדים למצוא הסדר למימוש מכירת בית המגורים ומצביע על כך שסיכויי הצלחת התנגדות המערערת נמוכים.