ע"א 372/65

תקציר

הכרעת הדין עוסקת בתאונת דרכים שבה נפגע נער בן 17 מרכב ומת מפצעיו. בתיק מעורבים מספר רב של מערערים ומשיבים. בית המשפט המחוזי מצא את המשיבה הראשונה רשלנית והורה להם, יחד עם חברות הביטוח שלהם, לשלם פיצויים למערערת השלישית בגין קיצור תוחלת החיים והוצאות הקבורה של המנוח. עם זאת, בית המשפט ייחס למנוח 20% רשלנות תורמת והפחית את הסכום לתשלום. תביעת ההורים לאובדן תמיכה כלכלית מבנם נדחתה. בערעור קבע הרוב בבית המשפט העליון כי המשיבים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח רשלנות תורמת מצד המנוח. מהראיות עולה כי הוא יכול היה להניח באופן סביר כי עומדת לו זכות קדימה וכי רכבו של המשיב לא יעקוף רכב אחר באותו מקום. לפיכך, נדחתה קביעתו של רשלנות תורמת, והמשיבים היו אחראים בלעדיים. באשר לתביעת ההורים לאובדן תמיכה כלכלית, הסכים בית המשפט עם החלטת בית המשפט המחוזי לדחות אותה. לא הוכח די הצורך כי המנוח תמך כלכלית בהוריו, והקשיים שעמדו בפניהם הוגדרו כקבועים ולא זמניים. באשר לתביעת הפיצויים בגין כאבו וסבלו של המנוח, אישר הרוב את החלטת בית המשפט המחוזי. מאחר שהמנוח ככל הנראה מת מחוסר הכרה, לא היה מקום לפסוק פיצויים נוספים בגין כאב וסבל. עם זאת, השופט כהן חלק על נקודה זו, וקבע כי יש לפצות את המנוח על סבלו לפני מותו, גם אם היה מחוסר הכרה. בסיכומו של דבר, הערעור התקבל באופן חלקי. המשיבים נשאו באחריות הבלעדית לתאונה, אך תביעת ההורים לאובדן תמיכה כספית נדחתה. הרוב תמך בהיעדר פיצוי על כאב וסבל, ואילו השופט כהן חלק על כך. המשיבים חויבו לשלם למערערים סכום מוגדל, כולל הוצאות משפט.