דב"ע תשן/48 - 0

תקציר

בתיק הערעור בעניין אוטם שריר הלב הקשור לעבודה, התייחס בית המשפט לתפקידן ולמשקלן של חוות הדעת הרפואיות שהוגשו על ידי יועצים מומחים שמונו על ידי בית המשפט לעומת אלה שניתנו על ידי צדדים המעורבים בהתדיינות משפטית. בתחילה, חוות דעת של מומחה שמונה על ידי בית המשפט קבעה כי אוטם שריר הלב אינו קשור לאירוע במקום העבודה, ואילו רופא המייצג את המערערת הציע קשר מינורי בין השניים. בית המשפט החליט שלא לאמץ את מסקנתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, ובחר במקום זאת לשקול את הראיות שהביא ד"ר שטראוס המייצג את המערערת, בנימוק שהמומחה חרג מההיקף הרפואי המבוקש. בעקבות זאת מונה מומחה חדש, ד"ר א. קרן, ונדחתה הבקשה לצרף חוות דעת רפואיות נוספות מטעם המשיב, דבר המחזק את העיקרון לפיו חוות דעת מומחה של יועצים ממונים הן בדרך כלל סופיות בבתי הדין לעבודה. החלטה זו מקיימת את המסגרת לפיה יועצים רפואיים ממונים מספקים ראיות חיוניות, אך פסק הדין הסופי נתון בידי בית המשפט. הערעור התקבל, תוך שמירה קפדנית על הגשת ראיות נוספות בשלב הערעור, תוך הקפדה על כך שההליך יישאר יעיל והוגן. בעקבות ההחלטה לא הוצא צו להוצאות, שהסתיימה סופית ב-7 בנובמבר 1990.