רע"א 7598/20

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת רשות הערעור לאחר שבחן את טיעוני הצדדים. עניינה של התביעה בשאלה האם יש להתיר ראיות לסתור את קביעותיה של ועדה רפואית בדבר נכותו הנפשית-קוגניטיבית של המבקש. בית המשפט ציין כי ככלל ניתן להגיש ראיות במקרים בהם לא נשקלו קודם לכן נתונים מהותיים שהיו עשויים להשפיע על קביעת הנכות של הוועדה. המבקשת חוותה שינוי במצבה הרפואי עקב ציסטה, אשר לא נדונה במפורש מבחינת השפעותיה האפשריות על מצבה, מה שמעלה עילה מוצדקת לאפשר ראיות סותרות. החלטתו של בית המשפט המחוזי להתיר ראיות כאלה, במיוחד בנוגע להשפעת הציסטה לפני ואחרי תאונה, התקבלה, והתיישבה עם נטייתה של ערכאת הערעור להתערב באופן מינימלי בבתי המשפט הפרוצדורליים בעניינים אלה. למרות מגבלות היקף המינוי של מומחה רפואי שנועד במקור להתמקד בציסטה בלבד, ערך המומחה הערכה מקיפה של מצבו של המבקש. על אף שהדבר חרג מהמיועד, מצא בית המשפט כי שיקולי יעילות פרוצדורלית ומשאבים מצדיקים השארת חוות דעתו המלאה של המומחה, שכן נמסרו כל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים, ולא נגרם עיוות דין. לתובעים שמורה הזכות לערער על חוות דעת זו במהלך החקירה הנגדית. בסופו של דבר, בקשת הערעור נדחתה, ולא ניתן פסק הוצאות.