ת"א 31393-04-18

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב עסקה מורכבת הבנויה סביב שני חוזי הלוואה – אחד כתוב המצורף לכתב התביעה ואחד בעל פה שנחשף באמצעות עדויות. החוזה הכתוב, הנחשב לחוזה למראית עין, מוכרז כבטל בשל היעדר כוונה אמיתית מאחוריו, כפי שעולה מעדויותיהם של התובע, עו"ד דוד ינובסקי ושי ברון. חוזה זה, שכלל סכום כסף גדול שיועד להשקעה בעסקת נדל"ן, נתמך בתצהיר של שי ברון, שהסביר כי הוא היה "איש קש" בהסכם. החוזה בעל פה, לעומת זאת, היה בין התובע לבין הנתבע, ובו נקבע כי התובע יעביר לנתבע כספים להשקעה בנדל"ן ויוחזר אם ההשקעה לא תצא לפועל. השופט דוחה את טענות בא כוח הנתבעת בדבר "השתק שיפוטי" וחוסר תחולתו של חוק אשראי הוגן, וטוען כי החוזה לא היה להלוואה אלא להשקעה. יתר על כן, השופט קובע כי הסכם הפשרה עם חייבים אחרים אינו פוטר את הנתבע מחובו, הנובע מחוזה נפרד בעל פה. השופט גם דוחה את התביעה לפיצוי מוסכם הנובע מהחוזה הכתוב המבוטל. לפיכך, הנתבע מחויב לשלם לתובע סך של 1,143,000 ₪ בתוך תשעים יום, בצירוף הצמדה וריבית משפטית מיום הגשת התביעה. השופטת מפרטת גם את השיקולים לקביעת הוצאות התיק, לרבות שווי הסעד שנפסק, המשאבים והמורכבות של ההליך, התנהלות בעלי הדין וגישה לערכאות שיפוטיות. הנתבע נושא באחריות להוצאות התובעת, בסך כולל 98,096 ₪, כולל מע"מ, ויש לשלמן בהפרשי ריבית והצמדה. לבסוף, השופט מורה על כל סכום שייגבה על ידי הנתבעים ומורה על שחרור עיקול על רכושו של הנאשם, תוך מתן זכות ערעור לצדדים על ההחלטה.