בש"פ 514/87

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע לשחרר את המשיב בערבות עד לסיום משפטו בגין הריגה. המשיב הואשם בהריגת סטודנט באמצעות ירי אקדח לעבר קבוצת מתפרעים בכביש חאן יונס-עזה. המדינה טענה כי חומרת העבירה מצדיקה את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי אף שמדובר בעבירה חמורה, אין הצדקה למעצרו של המשיב רק בשל חומרת העבירה, ויש להביא בחשבון שיקולים נוספים, כגון שלום הציבור והסיכון לשיבוש הליכי משפט. בית המשפט קבע כי השופט קמא ערך איזון בין חירות הפרט לבין האינטרס הציבורי וכי אין מקום להתערב בהחלטה. השופט הכיר בחומרת העבירה אך שקל גם את הנסיבות, והותיר מקום לאפשרות של התרגשות, בהלה או פליטת כדור שלא מרצון. מאחר שהמשיב לא היווה סכנה לחזור על המעשה או לשבש את הצדק, שחרורו בערבות אושר. החלטה זו הדגישה כי ראיות לכאורה בערעורים אינן נבחנות בדרך כלל מחדש, וכי על המערער מוטל הנטל להוכיח טעות בפסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר.