ת"א 23871-03-21

תקציר

הנתבעים לא שילמו לתובע דמי שכירות במשך שבעה חודשים, בין מרץ 2020 למרץ 2021, מה שהוביל את התובעת לתבוע בגין דמי השכירות שלא שולמו, שהסתכמו בסך 440,288 ₪. בית המשפט מצא כי הנתבעים לא שילמו את דמי השכירות במלואם אלא ויתרו חלקית על הסכום, שכן התובעת הגישה תביעה על סך 324,000 ₪ בלבד. הנתבעים טענו כי היה להם הסכם עם בא כוח התובעת, יוסי בנג'ו, להנחה בשכר הדירה בתקופת הקורונה, אך מר בנג'ו חזר בו מהסכמתו. בית המשפט מצא כי גם אם קיים הסכם כזה, הוא אינו מחייב את התובע, שכן הנתבעים הודו כי בנג'ו יכול לחזור בו מההסכמה, וסביר להניח שההסכם ממילא אינו מחייב. עוד טענו הנתבעים כי מגפת הקורונה סיכלה את הסכם השכירות, אך בית המשפט חלק על כך וציין כי השפעת המגפה על המשק וההגבלות אינן מהוות מניעה לצמיתות, במיוחד עבור חנות רהיטים שיכולה לפעול עם מעט לקוחות. הסגרים נמשכו ארבעה חודשים בלבד ופוזרו על פני שנה, והחנות שימשה לאחסון רהיטים בתקופה זו. בית המשפט קבע כי הנתבעים ישלמו את מלוא הסכום הנתבע, 324,000 ₪, בתוספת ריבית, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪. סכום זה נראה לבית המשפט סביר, תוך חלוקת הסיכון למגפה בין הצדדים בהתאם. בנוסף, קבע בית המשפט כי התנהלות התובעת, בתיווכו של עו"ד יוסי בנג'ו, הצביעה על ארכה לנתבעים לביצוע התשלומים וויתר על דרישת ריבית חריגה במקרה של איחור בתשלום. פסק הדין ניתן ביום 1.3.2023, בהיעדרם של שני הצדדים.