ת"א 2035-11-14

תקציר

מדובר בתלמיד שסבל מנזק נוירולוגי חמור לאחר שהתמוטט ואיבד את הכרתו במהלך לימודיו בישיבת תורה. התלמיד, מ"מ, טען כי דום הלב נגרם כתוצאה מקטטה במהלך הפסקה וכי הנאשמים - הישיבה, הגוף המנהל אותה, משרד החינוך וחברת הביטוח של מ"מ - אחראים לכך שלא מנעו את הקטטה והשגיחו על התלמידים. עם זאת, בית המשפט מצא כי הקטטה לא הייתה אלימה ולא הובילה להתמוטטות של MM, שנבעה ממחלת לב מולדת. הקטטה, שהתאפיינה כהתנהגות שכיחה בקרב בני נוער, נמשכה שניות ולא הייתה צפויה. לפיכך קבע בית המשפט כי הישיבה, הגוף המנהל אותה ומשרד החינוך לא התרשלו ולא היו אחראים לנזקיו של מ"מ. לגבי חברת הביטוח, כלל, הפוליסה הגדירה "תאונה" כאירוע בלתי צפוי - כלל טענה כי מחלתו של מ"מ היא הגורם ולכן לא תאונה. בית המשפט הסכים והדגיש כי מחלת MM הייתה קשה ויכלה להתפרץ בכל רגע ללא כל אירוע חריג. מכיוון שהקטטה לא הייתה קיצונית או חריגה, לא הייתה זו תאונה על פי המדיניות. לפיכך נדחתה תביעת התובעים כנגד כל הנתבעים, וכל צד חויב בהוצאותיו.