בר"מ 3832/14

תקציר

מדובר באזרח אריתריאה שנכנס לישראל בשנת 2008 וקיבל רישיון לישיבת ארעי שתוקפו פג בפברואר 2014. עם פקיעת תוקף רישיונו, ביקש להימנע מצו עיכוב ביצוע לפי החוק למניעת הסתננות, שחייב אותו להתייצב במרכז השהייה חולות. המבקש טען כי הוא המטפל היחיד באחותו ובבן זוגה, שניהם סובלים מתסמינים פוסט-טראומטיים קשים עקב עינויים בעבר. למרות מאמציו, לרבות הצגת עניינו בפני גורמים מנהליים שונים והגשת עתירה לבית המשפט המחוזי, בקשתו לצו מניעה זמני נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ב-26 במאי 2014. בית המשפט קבע כי הוא לא פעל במהירות וטען כי השיהוי בהגשת העתירה אינו מוצדק, מה גם שהיה מודע למועד הדיווח בחולות מזה זמן. נטען כי לא ייגרם לו נזק בלתי הפיך אם יתייצב במתקן חולות, אם כי לא יגורש מישראל עד להחלטות נוספות. ערעורו של המבקש הוסיף והבליט את אחריותו הסיעודית וערער על הגינות ההליך המינהלי, תוך שהוא מצביע על היעדר שיקול דעת ראוי וליקויים פרוצדורליים. עם זאת, בית המשפט לא מצא סיבה להתערב בפסיקה הראשונית, במיוחד לאור העובדה שבראיונות עולה כי אחותו ובן זוגה מועסקים ומתפקדים. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, והצו הארעי שניתן ביום 29.5.2014 בוטל. המבקש חויב להתייצב במתקן חולות עד ליום 8.6.2014, ללא פסיקת הוצאות משפט.