ת"א 19781-06-18

תקציר

השופט בתיק סכסוך מקרקעין זה קבע כי יש לדחות את תביעת התובעים. התובעים, יורשיו של אדם בשם מוחמד, ביקשו לקבל פיצוי כספי על זכויותיהם הנטענות בחלקת אדמה לאחר הפקעתם. הם ביססו את תביעתם על ייפוי כוח בלתי חוזר שנחתם בין מוחמד לבין אדם אחר, עיזאת, בשנת 1970. עם זאת, השופט מצא כי התובעים לא הוכיחו את זכאותם לסעד הכלכלי המבוקש. ראשית, השופט קבע כי אכן נחתם ייפוי כוח תקף בין מוחמד לעיזאת. למרות טענות חלק מהנתבעים כי המסמך זויף, השופט קיבל את אמיתותו, ראה בו תעודה ציבורית והחיל את חזקת תוקף החתימה. שנית, השופט התייחס לסוגיית האמון הקונסטרוקטיבי ולטענת ההתיישנות של ההגנה. הם פסקו כי בעוד ייפוי הכוח יצר יחסי נאמנות קונסטרוקטיביים בין התובעים לנתבעים, התביעה פקעה בשל ידיעתם הקונסטרוקטיבית של התובעים על הסכם פיצויים שנחתם בשנת 1981. השופט ציין כי על מוחמד מוטלת החובה לעיין בטאבו, שהיה מגלה את ההסכם, אך במשך עשרות שנים הוא לא נקט כל פעולה להבטחת זכויותיו. חוסר מעש ממושך זה נחשב כוויתור על כל תביעה וגרם נזק ראייתי לנתבעים. בנוסף, השופט הזכיר כי זכותו של מוחמד היא זכות מעין קניינית, שהיא זכות חוזית-אובליגטורית המוכרת בחוק המקרקעין. זכות זו, שנבעה מהתחייבותו של עיזאת להעביר את החלקה למוחמד, הטילה חובת נאמנות על הנתבעים להעביר את הזכויות לקונה. עם זאת, מאחר שמוחמד לא פעל בהקדם, קבע השופט כי חלה התיישנות על התביעה. בסופו של דבר הגיע השופט למסקנה כי התביעה הנוכחית, שנפתחה שנים לאחר ההפקעה והסכם הפיצויים, היא ניסיון ליהנות ממחדליו של מוחמד עצמו ומהזנחת זכויותיו. לפיכך, התביעה נדחתה, ולא ניתן צו הוצאות כנגד התובעים בשל נסיבותיו המיוחדות של המקרה.