עב"ל 797/06

תקציר

במקרה ערעור זה, ביקש המערער להכיר בליקוי השמיעה שלו כמחלת מקצוע לפי חוק הביטוח הלאומי, בטענה כי הוא נגרם כתוצאה מחשיפה ממושכת לרעש מזיק בעבודה או לחילופין כתוצאה ממיקרוטראומה. עם זאת, בית הדין האזורי לעבודה בחיפה דחה טענות אלה על סמך ממצאיו של פרופ' אופיר, מומחה רפואי, שקבע כי ליקוי השמיעה של המערער לא נבע מחשיפה לרעש במהלך עבודתו, אלא נבע מתהליך מחלה אחר שאינו קשור. פרופ' אופיר ציין כי דפוסי השמיעה, הכוללים אובדן תחושתי-עצבי א-סימטרי קל ועקומות יורדות ללא ירידות ספציפיות בתדרים גבוהים, סתרו ליקוי שמיעה אופייני כתוצאה מרעש, שהוא בדרך כלל סימטרי. חרף בקשת המערער למנות מומחה רפואי נוסף, בטענה כי חוות דעתו של פרופ' אופיר נעדרת הנמקה מספקת ומנוגדת לתפיסות רפואיות אחרות, עמד בית המשפט על החלטתו. הם סברו כי הערכותיו המפורטות של פרופ' אופיר, לרבות היעדר מדדים מסוימים לנזקי רעש אופייניים, מצדיקות את דחיית הזיקה בין לקות השמיעה של המערער לבין סביבת עבודתו. יתר על כן, היא הדגישה כי בעוד שהמבוטח יכול להיות חשוף לרעש מזיק, הוא אינו מוכיח באופן אינהרנטי רעש כגורם לירידה בשמיעה, מה שמדגיש את הצורך בראיות אודיולוגיות קונקרטיות. הערעור נדחה לאחר מכן, תוך שהוא מאשר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, כאשר בית המשפט לא מצא כל הצדקה עובדתית או משפטית לסטות מחוות דעתו של פרופ' אופיר, שנקבעה כי היא מבוססת ובלתי משוחדת. החלטת הערעור התקבלה סופית ללא הוצאות.