עמ"ש 17245-07-22

תקציר

השופטים, לאחר עיון מעמיק בפסק הדין, במסמכי בית המשפט ובחומר הראיות, דחו את הערעור. הערעור נסב סביב שלוש מחלוקות מרכזיות: כשירותו של המנוח לשרת, קיומה של השפעה בלתי הוגנת של המשיב על המנוח ומעורבותו של המשיב בעריכת הצוואה. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, שהתבססו על התרשמות ישירה מהעדויות ומהראיות. בשאלת כשירותו של המנוח, קיבל בית המשפט את טענת המשיב כי המנוח היה כשיר לערוך את הצוואה, במיוחד עם הגשת תעודת רופא פסיכוגריאטר. טענת המערער כי המנוח היה פסול דין נדחתה, כמו גם טענותיו בדבר השפעה בלתי הוגנת ומעורבות בעריכת צוואה. השופטים הדגישו כי הימנעותו של המערער מלחקור עדי מפתח או להציג ראיות סותרות חיזקה את עמדת המשיב. זאת ועוד, מעורבותו הנטענת של המשיב בעריכת הצוואה לא הוכחה, ובית המשפט פירש את הדין הרלוונטי בצמצום, ודחה את התביעה. השופטים דחו גם את הטענה כי בית משפט קמא לא שקל את מכלול העובדות, ובמקום זאת קבעו כי מעשיו של המנוח נבעו מרצון עצמאי ומאכזבה מהתנהגותו של המערער. הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב.