ע"ע 432/07

תקציר

בית המשפט דחה את ערעור הנציב על כל חלקיו. ערעורו של העובד התקבל באופן חלקי. בית הדין קבע כי הממונה ביצע עוולה של הטרדה מינית כלפי העובד במהלך פגישתם ביום 3.1.01, והעובד זכאי לפיצוי של 15,000 ₪ נכון להיום על פי החוק. ערעורה של העובדת על גובה הפיצוי בגין הטרדה התקבל אף הוא, והפיצוי בגין רכיב זה נקבע על 30 אלף שקל נכון להיום. הממונה חויב לשלם את הוצאות העובד בערר, לרבות הוצאות הקשורות לבקשה להבאת ראיות נוספות, בסך כולל של 5,000 ₪. השופט פליטמן והנשיא אדלר חלקו על כך. לדברי השופט פליטמן, לאחר שניתח את עדותה של העובדת במשטרה על חילופי הדברים בינה לבין הממונה, התקיימו לממונה יחסי מרות עם העובדת. עם זאת, התנהגותו של הממונה במהלך אירוע השיחה לא עלתה כדי הטרדה מינית לפי סעיף 3(א)(3) ו-(4) לחוק למניעת הטרדה מינית, שכן הייתה רק "הצעה" אחת שנדחתה על ידי העובד. לפיכך, לדעת השופט פליטמן, יש לדחות את טענת ההטרדה. הנשיא אדלר הסכים עם דעת הרוב כי אין לדחות את תביעת העובד בשל תקופת ההתיישנות, וכי יש לפסוק לעובד פיצוי בגין עוולת ההתנכלות בסך 30,000 ₪. עם זאת, הנשיא אדלר חלק על דעת הרוב בעניין עוולת ההטרדה המינית. הנשיא אדלר הדגיש כי הגרסה המהימנה ביותר של פגישת העבודה ביום 3.1.01 הוצגה בהודעתו של העובד במשטרה. לדעתו, התנהגותו של הממונה במהלך השיחה לא היוותה הטרדה מינית כהגדרתה בחוק, שכן מדובר בשיחה אחת בעלת רצף אחד, והעובד לא הוכיח כי הממונה המשיך להעיר הערות מיניות לאחר השיחה.