ב"ל 36627-12-20

תקציר

ב"ל 36627-12-20 בית הדין האזורי לעבודה ירושלים **ניתוח משפטי מקיף** **מבוא:** פסק דין זה עוסק בתביעה שהגיש עופר דוד בן-פורת (להלן: "התובע") כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") להכיר בכאבים בשורשי כפות ידיו כתאונת עבודה. התובע, בעל עסק בתחום מיזוג אוויר, שיפוצים ותחזוקה, הגיש מספר תביעות בעניין זה, אשר נדחו על ידי המוסד לביטוח לאומי. פסק הדין הנוכחי מתמקד בשאלת התיישנות התביעה ובהחלטה האם יש להאריך את המועד להגשתה, וכן, במידה ויינתן צו להארכת מועד, בשאלת התקיימות התנאים להכרה בפגיעתו כתאונת עבודה, בין מכוח "מחלת מקצוע" ובין מכוח תורת ה"מיקרוטראומה". **עיקר ההליך והפלוגתאות:** התובע הגיש מספר תביעות לאורך השנים, אשר נדחו בטענה לחוסר הוכחה של אירועים תאונתיים זעירים, היעדר קשר סיבתי בין תנאי עבודתו למחלתו, או כי מדובר בתחלואה טבעית. התביעה הנוכחית, שהוגשה ביום 16.12.20, היא הרביעית במספר. הנתבע עתר לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות ושיהוי. בית הדין קבע מספר פלוגתאות מרכזיות: 1. **התיישנות ושיהוי:** האם דין התביעה להידחות מחמת התיישנות, או שמא יש מקום להארכת המועד להגשתה. 2. **הכרה כתאונת עבודה:** ככל שיוארך המועד, האם תנאי עבודתו של התובע מקיימים עילה להכרה בפגיעתו כ"מחלת מקצוע" (על פי פריטי התוספת לתקנות הביטוח הלאומי) או לפי תורת ה"מיקרוטראומה". 3. **קשר סיבתי:** ככל שתתקיים עילה להכרה, האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לפגימה. **הבקשה להארכת מועד – שיקולים משפטיים:** ההכרעה בשאלת התיישנות התביעה תלויה בהחלטה האם יש להאריך את המועד להגשתה. בית הדין התבסס על תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1995, ועל הלכה שנקבעה בפסיקה (כגון עבל 59462-12-15 מוניקה מאלו), לפיה יש לשקול שיקולים מרכזיים אלה: * **משך האיחור:** ככל שהאיחור ארוך יותר, כך נדרשים טעמים מיוחדים ומשכנעים יותר להארכת מועד. * **התנהלות המבוטח:** האם קיימים מאפיינים מיוחדים של התובע המעידים על היותו חלק מאוכלוסייה מוחלשת המתקשה במימוש זכויותיה, והאם התקיימו נסיבות אובייקטיביות שמנעו הגשה במועד. * **פגיעה באינטרסים של המוסד:** האם חלוף הזמן פוגע ביכולת ההתגוננות של הנתבע או באינטרסים ציבוריים אחרים. * **מהות העניין וחשיבותו:** חשיבותה הציבורית והאישית של הזכות מושא ההליך, והנזק שייגרם לתובע אם תביעתו תימנע. **החלטת בית הדין בעניין הארכת המועד:** בית הדין **דחה** את בקשת התובע להארכת מועד להגשת התובענה, בהיעדר "טעם מיוחד" לכך. נימוקי הדחייה: * **משך האיחור:** האיחור בהגשת התובענה (בהתייחס לתביעה האחרונה משנת 2019) אינו עולה על חודשיים. בית הדין סבר כי אין למנות את האיחור על פי החלטות קודמות, שכן התביעה משנת 2019 נבחנה לגופה. * **הסבר התובע לאיחור:** בית הדין קבע כי ההסבר שניתן על ידי התובע (קשיים בטיפול במסמכים, והתרשלות חברה למיצוי זכויות) אינו מהווה "טעם מיוחד" להצדקת אי הקפדה על המועדים, במיוחד לאור העובדה שהתובע היה מיוצג. האשמת גורם מקצועי אינה נחשבת ל"טעם מיוחד". * **סיכויי התביעה:** בית הדין העריך את סיכויי התביעה כסבירים, לפחות לגבי יד ימין. הוכחות שהוצגו (שימוש בכלים רוטטים, ביצוע תנועות חוזרות ונשנות) יכולות להתאים לתורת המיקרוטראומה. אולם, גם הערכה זו לא סייעה לתובע, שכן התנאי המקדים להכרעה לגופו של עניין היה הארכת מועד. * **נזק לתובע:** בית הדין סבר כי אי הארכת המועד לא תגרום לנזק סופי לתובע, שכן באפשרותו להגיש תביעה חדשה על בסיס ראיות רפואיות חדשות, אשר ייבחנו על ידי פקיד התביעות. **השלכות ההחלטה:** מאחר שבקשת התובע להארכת מועד להגשת התובענה נדחתה, בית הדין **דחה את התביעה** ולא נדרש להכריע בגופה, כלומר, בשאלת התקיימות התנאים להכרה בפגיעה כתאונת עבודה. **החידוש המשפטי בפסק הדין:** פסק הדין מדגיש את הגישה המחמירה של בתי הדין לעבודה ביחס להארכת מועדים להגשת תביעות, גם כאשר מדובר בתביעות שעשויות לזכות את המבוטח בזכויות משמעותיות. ההחלטה מבהירה כי טיעונים הנוגעים לקשיים אדמיניסטרטיביים או האשמת גורמים מקצועיים חיצוניים אינם מהווים כשלעצמם "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד, במיוחד כאשר המבוטח מיוצג. עם זאת, בית הדין משאיר פתח לתובע להגיש תביעה חדשה, אם יציג ראיות רפואיות עדכניות ותומכות, מה שמרמז על האיזון בין דרישת הסדר הדיוני לבין זכותו של המבוטח למיצוי זכויותיו. **סוף דבר:** התביעה נדחתה מחמת התיישנות. לא ניתנה החלטה לגוף התביעה. לתובע זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.