בר"ע 16202-04-22

תקציר

בית הדין הארצי לעבודה דחה בקשה לקביעת דרגת אי כושר זמנית לעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. המבקש, הסובל מקשיים נפשיים, טען כי הוועדה האחראית נעדרת סמכות להתכנס וכי ההחלטה להפחית את דרגת הנכות שלו אינה מוצדקת. עם זאת, בית המשפט מצא כי פעולות הוועדה היו חוקיות וסבירות. התקנה המחייבת פרק זמן של חצי שנה בין בחינה חוזרת נועדה לאזן בין דינמיות לאפקטיביות בתהליך הבחינה מחדש, ובמקרה זה החלטת הוועדה התקבלה לקראת סוף תקופה זו. כמו כן, אישר בית המשפט את קביעת הוועדה לדרגת אי כושר זמנית בשל מצבו התפקודי הבלתי יציב של המבקש והאפשרות להשתלבו בשוק העבודה. השופטת הדגישה את האיזון העדין בין שילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה לבין מתן רשת ביטחון סוציאלית, ומצאה לנכון את גישתה ההדרגתית של הוועדה. מצבו הרפואי של המבקש היה יציב, אך מצבו התפקודי וסיכוייו התעסוקתיים השתנו והצדיקו קביעה חדשה. בנוסף, בית הדין מצא כי חוזר אליו התייחסה המבקשת אינו רלוונטי במקרה זה, שכן הוא נוגע לנכות רפואית ולא לדרגת אי כושר עבודה. השופט אילן סופר הגיע למסקנה כי החלטת הוועדה סבירה ודחה את הבקשה ללא הוצאות.