ת"ק 35654-05-16

תקציר

השופט מוצא כי עמדת הנתבע לפיה לא ניתן לבטל את העסקה אינה עולה בקנה אחד עם כללי המשפט הפרטי והציבורי. מטרתן של תקנות הגנת הצרכן היא לאפשר לצרכנים לסגת מעסקה ללא סיבה מיוחדת ולהגן על זכותם לבטל מבלי לשלם דמי ביטול גבוהים. מאחר שהתקנות נועדו להגן על הצרכנים, יש לפרש אותן בכוונה, במיוחד כאשר הצרכן הוא הצד החלש וחסר יכולת לעמוד על זכויותיו. במקרה זה, התרת הביטול היא סבירה שכן העסקה בוצעה בתוך 14 יום לפני תחילת העסקה, והצרכנית לא דיברה עברית, מה שהעמיד אותה בעמדת נחיתות. בנוסף, לבית המשפט נתונה הסמכות הטבועה להאריך מועדים שנקבעו בחקיקה למניעת תוצאות בלתי צודקות, ובמקרה זה ביטול העסקה הוא סביר שכן לנתבע לא נגרם נזק ממשי. כמו כן, הסעיף בהסכם מפלה ומפר את חוק הגנת הצרכן. הימנעותה של הנתבעת מלהסביר את תנאי הביטול והסתמכותה על לשון החוזה מהווה עוולה. יתר על כן, הזכות לחינוך כוללת את הזכות לבחור מוסד חינוכי, וכל הוראה הפוגעת בזכות זו צריכה להתפרש בצמצום. על הנתבע, הממלא תפקיד שלטוני, מוטלת חובת הגינות מוגברת ואין לגבות כספים שאינם מוזכרים במפורש בחוזה. לפיכך, בית המשפט פוסק כי על הנתבע להשיב לתובע את כספו, לרבות פיצויים והוצאות משפט, בסך 4,500 ₪ בתוספת 2,000 ₪ בתוך 30 יום.