עפ"ג 10457-05-21

תקציר

השופטים דחו את הערעור על הרשעתו וגזר דינו של המערער, שהורשע על סמך הודאתו. המקרה עסק בהתנהגות אלימה כלפי בן זוג. השופטים הסכימו עם גישתו של בית משפט קמא לגזר הדין, שלקחה בחשבון את אופיים הנפרד של האירועים, את מצבו הנפשי של המערער ואת עברו של התנהגות אלימה כלפי בנות זוג קודמות. גזר הדין, שהיה קרוב לרף העליון, נחשב חמור אך מוצדק לאור הראיות והטיעונים שהוצגו. השופטים דחו גם את בקשת המערער לטווח ענישה נפרד לכל אישום, והסכימו עם נימוקיו של בית משפט קמא כי מדובר באירועים שונים בשל פער הזמנים ביניהם. בנוסף, השופטים לא מצאו טעם בטענות המערער בנוגע למצבו הנפשי, וציינו כי חוות דעת פסיכיאטריות הצביעו על כך שלא סבל ממחלת נפש בעת ביצוע העבירות. כמו כן נשקלו הרשעות קודמות ואשפוזים בשל בעיות נפשיות. השופטים הדגישו כי גזר דינו של בית משפט קמא התחשב בכל הגורמים הרלוונטיים ולכן לא ראה עילה להתערב. דחיית הערעור התקבלה פה אחד, וגזר הדין המקורי נותר בעינו.