עת"מ 50546-08-18

תקציר

העותר ביקש לקבוע כי הוא אינו חייב לעירייה בגין דירה שירש מאמו, לתקופה שבין 2006 ל-2018, שכן הוא לא היה הבעלים או המחזיק בתקופה זו. לחילופין הוא תבע הנחה בארנונה וביקש מבית המשפט להורות לעירייה לעדכן את ההנחה. העירייה טענה כי העותר הוא הבעלים היחיד של הנכס משנת 2006 וחייב בארנונה, במים ובביוב. בית המשפט מצא כי העותר היה הבעלים היחיד של הנכס מאז שנת 2006. בית המשפט קבע, כי החיוב הרטרואקטיבי של העירייה בעותר משנת 2006 אינו מותר ככלל, וכי חובו של העותר צריך להתחיל רק ממועד פטירת אמו בשנת 2011. בית המשפט הורה לעירייה להפחית את החוב בשיעור ההיוון הזכאי לנכותו של העותר, בתנאי שהגיש את האישורים הדרושים בתוך 75 יום. נמצא כי טענות העותרת בדבר התיישנות החוב נזנחו וכי החוב לתקופה שמדצמבר 2011 לא פקע בשל פעולות הגבייה האקטיביות של העירייה. גם החוב לתקופה הקודמת לא היה מעוגן בחוק, החל מפעולות הגבייה שננקטו בינואר 2012. העותר חויב לשלם את יתרת החוב בתוך 90 יום, שלאחריהם תוכל העירייה לנקוט בפעולות גבייה אך לא לפני כן. בית המשפט לא הורה על הוצאות, ופסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.