תמ"ש 4385-03-20

תקציר

פסק דין זה דן בזכויותיו של בן זוג שנותר בחיים בעיזבון חקלאי לאחר פטירת בן זוגו. הדיון נסוב סביב מספר היבטים מרכזיים: זכויות בעיזבון, השתק ועיכוב לתביעת זכויות, תוקפו של תצהיר ויתור, פרשנות הסכם משולש וזכויות בת הזוג שנותרה בחיים במכסות ביציות ובמשאבים כספיים. ראשית, בית המשפט מכיר בכך שהזכויות בעיזבון אינן חלק מהירושה של המנוח ולא ניתן לרשת אותן. זכויות אלה הינן אישיות וניתנות להעברה רק בהתאם להוראות ההסכם המשולש המסדיר את העיזבון. בהיעדר בן זוג רשום, זכויות אלה עוברות לבן היורש שמונה על ידי המנוח. לבן הזוג שנותר בחיים במקרה זה, אם כן, אין זכות טבועה בעיזבון. שנית, התובעת מנועה מלתבוע זכויות בעיזבון בשל תצהיר ויתור עליו חתמה במהלך הנישואין. בית המשפט מוצא כי התובעת הבינה את תוכן התצהיר והסכימה לו, תוך שהוא דוחה את טענתה להטעיה. תצהיר זה, אף שאינו הסכם ממון, נחשב למסמך תקף בכתב לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, המאשר כי העיזבון לא יאוזן בין בני הזוג. שלישית, פרשנותו של סעיף 20ה(1) להסכם המשולש מצביעה על כך שהוא קובע היררכיה של זכויות ולא מקור זכויות עצמאי לבן הזוג שנותר בחיים. מאחר והתובע אינו בן זוג רשום ולא מינה בן יורש, הזכויות בעיזבון עוברות בהתאם לעקרונות המפורטים בחוק הירושה. יתר על כן, בית המשפט קובע כי מכסות הביציות אינן קשורות באופן אינהרנטי לעיזבון ויש להן מעמד עצמאי. לפיכך, טענות התובעת לחלוקה ספציפית של מכסות הביציות נדחות, שכן היא לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה. המכסות יועברו בהתאם לרצונו של המנוח. לבסוף, בית המשפט מורה על איזון משאבים כספיים בין התובע לבין העיזבון, בהתאם לחוות הדעת האקטוארית שהוגשה. התובע זכאי לסכום נקוב מהעיזבון עבור יתרת הזכויות העודפות של המנוח. נוכח התנהלותה של התובעת, הפערים העצומים בין הודעותיה בכתב ובעל פה והתעקשותה על התמשכות ההליכים, מחליט בית המשפט, בחוסר רצון, לחייב אותה בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בסך 60,000 ₪ לטובת הנתבעים.