עת"מ 10754-04-14

תקציר

העותר, שהסתנן לישראל והוצא נגדו צו ישיבה לפי החוק למניעת הסתננות, טוען כי הגיש בקשת מקלט בשנת 2007 ולכן המשיב לא היה צריך להוציא את הצו. עוד טוען העותר, כי החלטת המשיב אינה סבירה וכי לא נערך לו שימוע לפני מתן הצו. זאת ועוד, טוענת העותרת כי אכיפת צו השהייה היא מפלה, שכן רק חלק קטן מהמסתננים הפוטנציאליים יכולים להיות מוחזקים במרכז השהייה חולות. השופט בוחן את הטענות בפירוט ואינו מוצא בהן כל שחר. נפסק כי המסמך שמציג העותר כראיה לבקשת המקלט שלו משנת 2007 הינו טופס רישום בלבד ואינו יכול להיחשב כבקשת מקלט. השופט מציין כי טענת העותרת בדבר סבירות החלטת המשיב מבוססת על ההנחה כי מסתננים שואפים להשתקע בישראל, וזו בדיוק הסוגיה שהחוק למניעת הסתננות מבקש למנוע. השופט מציין כי הקריטריונים להוצאת צווי ישיבה הם סבירים ומכוונים בהדרגה למניעת השתקעות מסתננים, וכי עניינו של העותר עונה על הקריטריונים. עוד קובע השופט כי ניתנה לעותר הזדמנות מספקת להשמיע את טענותיו וכי היעדר דיון מוקדם אינו מצדיק את ביטול צו השהייה, מה גם שטענות העותר הוצגו מאוחר יותר במכתב מנומק. לבסוף, השופט אינו מוצא כל הצדקה לטענת ההפליה של העותר, ומציין כי הקריטריונים להוצאת צווי ישיבה רלוונטיים ומכוונים בהדרגה להשגת מטרת החוק. לפיכך העתירה נדחית. העותר חויב לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.