תלה"מ 14057-09-21

תקציר

המבקשת הגישה תביעה לפסק דין הצהרתי במקרקעין, וביקשה כי בית המשפט יכריז עליה כבעלים יחיד של נכס על סמך תצהיר חתום על ידי המשיב. בתצהיר המשיב משנת 2011 ויתר לכאורה על זכויותיו בנכס. העותרת טענה כי רישום הנכס על שמה לא נעשה מסיבות שונות, לרבות חובות המשיב, וכי רק לאחרונה נודע לה כי הרישום לא בוצע באופן אוטומטי. עם זאת, השופט מצא מספר סתירות בטיעוני העותר ובעדויותיו. בין היתר ציינה השופטת כי העותרת כבר הייתה רשומה כבעלים של מחצית מהנכס, דבר המצביע על כך שהייתה מודעת להליך הרישום. יתר על כן, הסברי העותרת לשיהוי בהגשת התביעה, שנעו בין נסיבות אישיות לחובות המשיב, לא היו משכנעים. השופטת גם מתחה ביקורת על העותר שלא זימן עדים קריטיים, כגון עורכי הדין שהיו מעורבים בהכנת התצהירים, שעדויותיהם עשויות היו לשפוך אור על נסיבות חתימת תצהירו של המשיב. ככלל, מצאה השופטת את גרסתו של המשיב לאירועים בנוגע לחתימה על התצהיר אמינה יותר. לפיכך, דחה בית המשפט את תביעתה של המבקשת למתן פסק דין הצהרתי והורה לה לשלם למשיב הוצאות מופחתות. פסק הדין גם התיר את פרסום ההחלטה תוך השמטת פרטים מזהים, וסגר את התיק.