ערר 11001-01-24

תקציר

פסק הדין דן בחוקיות החיוב של יזם להמציא ערבות בנקאית כתנאי להוצאת היתר בנייה. מסקנת בית המשפט היא כי אין הוראה מפורשת בחוק או בתקנות המסמיכה את הוועדות המקומיות לדרוש את הפקדת הערבות כאמור. בעוד חוק התכנון והבנייה מבקש להסדיר היתרי בנייה, אין בחוק או בתיקונים שבאו בעקבותיו אינדיקציה המאפשרת הטלת נטל כספי על יזמים בדמות ערבות. בית המשפט מדגיש את עקרון החוקיות במשפט המינהלי, המחייב הרשאה מפורשת לרשות מינהלית לפעול, ובמקרה זה, היעדר הוראה מפורשת משמעותו שלוועדה המקומית אין סמכות לדרוש ערובות. בנוסף, פסיקות קודמות של בית המשפט העליון פסלו גם ניסיונות להטיל תשלומי חובה שאינם קבועים בחוק כתנאים להיתרי בנייה. פסק הדין דוחה את טענות הוועדה המקומית כי פסק הדין הקודם עליו מסתמך תיק זה עסק בנסיבות שונות. בית המשפט מבהיר כי כל סמכות המוקנית לוועדות מקומיות חייבת להיגזר מהוראת דין, והעדר הוראה כזו משמעו היעדר סמכות לדרוש ערבויות כלליות או ספציפיות. השרירותיות של סכום הערבות המבוקשת, שאינה מבוססת על קריטריונים סטטוטוריים כלשהם, מדגישה עוד יותר את היעדר ההצדקה לדרישה כזו. לפיכך, בית המשפט מבטל את התנאים המחייבים את היזם להמציא ערבות בנקאית ומורה לוועדה המקומית לשאת בהוצאות היזם.