עת"מ 32488-05-10

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תוקפם של הנהלים המסדירים רישוי והפעלה של אמבולנסים בישראל, בפרט בכל הנוגע להרכב הצוותים המפעילים אמבולנסים לטיפול נמרץ. בית המשפט מכיר בהיעדר מקור חוקי להליכים הקיימים, ומכיר בהם כאמצעי ביניים להבטחת שלום הציבור. המחלוקת המרכזית עניינה בשלילת היתר שניתן לעותרת על ידי המשיב, אשר אפשר לה להפעיל אמבולנסים לטיפול נמרץ עם צוות של שני אנשים, תוך חזרה לנוהל ישן יותר המחייב צוות של שלושה אנשים. בפסק הדין נקבע כי החלטת המשיב אינה סבירה. בית המשפט מדגיש את הכרתו של המשיב במחלוקת סביב הרכב הקבוצה האידיאלי ואת דיוניו הארוכים בנושא. עוד עולה כי המשיב התיר את הפעלתו של העותר במתכונת של שני אנשים לתקופה ממושכת. זאת ועוד, מעשיו של המשיב עצמו בהתרת חריגות מהנוהל הישן ואי התייחסותו אליו בהחלטותיו מעידים על התיישנותו ומטילים ספק בהמשך תוקפו. בפסק הדין מודגש כי החלטת הביניים בעקבות פרשת "אמבולנס ציון" לא התכוונה להנציח תקנה בלתי סבירה אלא לשמש אמצעי זמני עד ליישום פתרון חוקי. בית המשפט מדגיש את הצורך בחקיקה ראשית שתפתור את העניין באופן סופי, ומציין את שש השנים שחלפו ללא התקדמות משמעותית. בסופו של דבר, העתירה נדחית, והמשיב מחויב לכיסוי הוצאותיו ושכר טרחתו של העותר, בסך 20,000 ₪. פסק הדין מהווה תזכורת לצורך בפתרון כולל שיעוגן בחוק, יקדם את האינטרס הציבורי ויגן על זכות היסוד לחופש העיסוק בהיעדר תקנות חוקיות.