בר"ש 3504/12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של הליך משמעתי נגד עורך דין, שנמצא אשם בהפרת חובת אמונים ומסירות ללקוחו. התיק סובב סביב אי תשלום אגרת בית משפט על ידי עורך הדין בגין תביעה שהגיש בשם לקוחו וחוסר השקיפות שלו באשר למצב התיק לאחר מכן. סנגוריו של עורך הדין התמקדו בעניינים פרוצדורליים, לרבות זכותו לייצוג והבאת ראיות, וכן בטענה של ספק סביר בדבר אשמתו. עם זאת, בתי המשפט פסקו נגדו באופן עקבי, עד להחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לדחות את ערעורו ולאשר את הסנקציות המשמעתיות נגדו. סנקציות אלה כללו השעיה בפועל של חודשיים מעיסוק בעריכת דין ולאחר מכן השעיה על תנאי של עשרה חודשים. ההיסטוריה הארוכה של תיק זה כוללת פסקי דין של שני בתי דין משמעתיים, ערעורים לבית הדין המשמעתי הארצי ולבית הדין המחוזי, ולבסוף בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שנדחתה. שופט בית המשפט העליון הדגיש את העילות המצומצמות לגלגול רביעי של התיק ומצא כי מרבית טענות המבקש חוזרות על עצמן וחסרות שחר. לגופו של עניין, דחה בית המשפט את טענות המבקש בדבר סמכות פרוצדורלית, חשיפה לראיות פסולות וזכותו לייצוג, וקבע כי החלטות בית המשפט המחוזי בעניינים אלה מנומקות היטב. השופט הסכים גם עם הערכות הערכאות הנמוכות יותר לגבי טענות המבקש בדבר ספק סביר וניתוח הדין הרלוונטי, והדגיש כי מדובר בקביעות עובדתיות שמוטב להותיר לבית המשפט הפרוצדורלי. לבסוף, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בעונש שקבע בית המשפט המחוזי, ומכאן הגיע למסקנה כי אין הצדקה למתן רשות ערעור. הכחשה גורפת זו מקיימת למעשה את הסנקציות נגד עורך הדין בגין התנהגותו המקצועית הפסולה.