מ"ח 60907-04-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט העליון (המשנה לנשיא נעם סולברג) בבקשה לפסלות מותב** **1. רקע עובדתי והליך:** ההחלטה דנן ניתנה על ידי כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג, בעקבות בקשתו של דוד מזרחי (להלן: "המבקש") לפסלותו מלדון בהליך משפטי, ולחילופין, לביטול החלטה קודמת של המשנה לנשיא מיום 27.5.2025, בה נדחתה בקשת המבקש לקיום משפט חוזר. טענות המבקש לבקשת הפסלות מתבססות על שני יסודות עיקריים: א. **הסתייגות לוועדה לבחירת שופטים:** המבקש הגיש הסתייגות לוועדה לבחירת שופטים בנוגע לבחירתו של המשנה לנשיא לתפקיד, עוד קודם למתן החלטתו הראשונה בעניינו. ב. **עתירה נגד שופטים:** המבקש התכוון להגיש עתירה נגד 13 משיבים (כולל המשנה לנשיא) במטרה לחייב את הוועדה לאפשר לו להציג את הסתייגויותיו. עתירה זו נדחתה מהמרשם, בין היתר, מכוח צו חוסם שחל בעניינו. המבקש טוען כי ההחלטה הראשונה הומצאה לו באיחור ניכר (ביום 8.3.2026), מה שהוביל לעיכוב בהגשת בקשת הפסלות הנוכחית, אשר מבקשת "להקים לתחייה" הליך שהסתיים כ-10 חודשים קודם לכן. **2. עקרונות משפטיים מרכזיים והחידוש המשפטי:** ההחלטה מדגישה מספר עקרונות משפטיים יסודיים הנוגעים להליכי פסלות שופט, וכן מציגה פרשנות איתנה לפסיקה קיימת, תוך יישום הלכות מושרשות. **א. תכלית הליכי פסלות – מבט לעתיד:** העיקרון המרכזי שעליו נסמכת ההחלטה הוא כי **הליכי פסלות שופט הם במהותם הליכים הצופים פני עתיד**. משמעות הדבר היא, כי מקום בו הליך משפטי הסתיים בפסק דין (או החלטה משמעותית, כבענייננו), ובקשת הפסלות מוגשת לאחר סיום ההליך, **אין עוד מקום או תוחלת לבחון באופן מלאכותי את יכולתו של השופט להמשיך ולדון באותו עניין שהסתיים**. קביעה זו מעוגנת בפסיקה, כפי שמצוין בהחלטה (רע"א 5539/15 לנדה, ע"א 2057/02 בר נוי). **ב. אי-ביטול פסק דין בדיעבד מכוח עילת פסלות:** ההחלטה מבהירה כי גם אם תתקבל טענת פסלות, **אין הדבר מוביל בהכרח לביטול פסק הדין שניתן**. בית המשפט קובע כי "דיני הפסלות אינם האכסניה המתאימה לדיון בשאלת תוקפו של פסק דין שניתן שעה שהשופט היה פסול מלשבת בדין". כלומר, אם המבקש מבקש להשיג על תוקפה של ההחלטה, בין אם מכוח טענת הפסלות ובין אם מכל סיבה אחרת, עליו לפנות לאכסניה המשפטית המתאימה לכך, ולא באמצעות בקשת פסלות. הלכה זו נתמכת בפסיקה (ע"א 4602/07 ממשין, ע"א 3230/14 פלוני). **ג. מניעת שימוש "טקטי" בהליכי פסלות:** ההחלטה מדגישה כי **הגשת תלונה, תביעה או עתירה נגד שופט אינה מבססת כשלעצמה עילת פסלות**. תכליתה של הלכה זו היא למנוע שימוש "טקטי" או מניפולטיבי בהליכי פסלות, באופן שיאפשר לבעל דין "לברור" את המותב שידון בעניינו. הדבר חל גם על הסתייגויות שהוגשו לוועדה לבחירת שופטים. הפסיקה מבקשת לשמר את טוהר ההליך השיפוטי ואת אמון הציבור בו, ולא לאפשר לבעלי דין לנצל הליכים אלו כאמצעי לחץ או להתחמקות משיפוט. **ד. אופי הנטל על המבקש – עילת פסלות משמעותית:** לשם הנחת הדעת, המשנה לנשיא עיין בטענות לגופן. מתוך העיון, עולה כי ההחלטה מתייחסת גם לדפוס התנהלות של המבקש, הכולל הגשת תלונות ובקשות פסלות נגד שופטים רבים, כאשר חלק מהבקשות הוגשו לאחר תוצאת ההליך לא הייתה לרוחו. התייחסות זו מחזקת את הטענה כי אין מדובר בחשש תיאורטי, אלא בדפוס מערכתי, ומכאן שלא כל טענה או עילה המועלית במסגרת בקשת פסלות תיחשב כעונה על דרישות ההלכה, המחייבות עילת פסלות משמעותית ולא שימוש טקטי. **3. השלכות והמלצות:** * **מועד הגשת בקשת פסלות:** ההחלטה מהווה תזכורת חשובה כי בקשות פסלות שופט מיועדות למקרים בהם קיים חשש אמיתי ומוכח להטיה שיפוטית, וזאת **לפני** מתן הכרעה סופית בהליך. הגשת בקשה לאחר סיום ההליך, כמו בענייננו, מנוגדת לתכלית ההליך ולרוב תידחה. * **הבחנה בין הליך פסלות להליך ערעור:** יש להבחין בין בקשת פסלות, שעיקרה מניעת השפעה על הליך עתידי, לבין הליך ערעור, שעיקרו בחינת תקינותו של פסק דין שניתן. טענות הנוגעות לתוקפו של פסק דין, לרבות אלו הנובעות מעילות פסלות, צריכות להתברר במסגרת הליכים מתאימים (כגון ערעור), ולא במסגרת בקשת פסלות. * **זהירות מפני שימוש לרעה:** ההחלטה מבטאת גישה מחמירה כלפי שימוש בבקשות פסלות ככלי אסטרטגי, ומדגישה את הצורך בהוכחת עילה משמעותית ולא בטענות המועלות באופן שגרתי או כ"תגובה" להחלטה לא רצויה. **4. סיכום:** ההחלטה בעניינו של דוד מזרחי מדגימה באופן ברור את גבולותיה של דוקטרינת פסלות השופט. היא מחזקת את העיקרון כי הליכי פסלות נועדו למניעת פגיעה בהליך שיפוטי עתידי, ואינם מהווים כלי לביטול החלטות שכבר ניתנו או ל"פתיחה מחדש" של הליכים שהסתיימו. ההחלטה משקפת את האיזון העדין בין הצורך להבטיח הליך שיפוטי הוגן, לבין הצורך למנוע שימוש לרעה בהליכי הפסלות, אשר עלול לפגוע ביעילות מערכת המשפט ובאמון הציבור בה.