ע"א 60705-03-24

תקציר

הערעור הוגש על ידי בעלי דירה שביקשו לפנות את הדייר המשיב שהיו לו זכויות דיירות מוגנות בדירה. הבעלים ביקשו להרוס את המבנה ולבנות אותו מחדש במקומו, ולכן טענו שיש לפנות את הדייר המוגן בהתאם לחוק הגנת הדייר. בית משפט קמא קיבל את התביעה והורה על פינוי הקבוע של הדייר, אך כנגד תשלום דמי פינוי בסך של למעלה ממיליון ₪. הבעלים ערערו על פסק הדין, בעיקר בטענה כי שגה בית משפט קמא כשהורה על תשלום פיצויים, וכי הסכום שנקבע היה גבוה ובלתי סביר. רוב השופטים בבית הדין לערעורים דחו את הערעור. השופטת נאות פרי והשופט עלי הסכימו עם קביעתו של בית משפט קמא כי בנסיבות המקרה, ההסדר החלופי הראוי לפינוי הדייר הוא תשלום דמי הפינוי שנקבעו על ידי בית משפט קמא. לשיטתם, הבעלים לא מילאו את חובתם להעמיד בפני השוכר הסדר זמני, והסכום שקבע בית משפט קמא לא הצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. השופטת שלעתא חלאילה חלקה על כך וסברה כי יש לקבל את הערעור ולהחזיר את התיק לבית המשפט קמא לצורך קביעת הסדר זמני זמני, שיאפשר את חזרת הדייר לבניין המחודש, כרצון הבעלים. לדבריה, היה צריך להעדיף את חלופת הפינוי הזמני, שהציעו הבעלים, וגובה דמי השכירות החודשיים להסדר הזמני היה צריך להיקבע על ידי שמאי.