ת"א 12128-07-18

תקציר

השופט מצא כי התובע לא הצליח להוכיח כי החריץ במגרש גרם לנפילתו. השופט ביסס החלטה זו על מספר גורמים. ראשית, עדותו של התובע לא הייתה משכנעת, שכן היא סתרה את הרשומות הרפואיות ממועד התאונה. למחרת האירוע תיאר התובע מנגנון פגיעה שונה לשלושה אנשי מקצוע רפואיים שונים. בנוסף, התובע לא הזכיר את החריץ או הסדק בתיאורי התאונה. השופט מצא גם בעיות באמינותו של התובע, שכן זיכרונו היה סלקטיבי והוא השמיט אזכור כי אחיו היה עד לתאונה. גם חוות הדעת של המומחה, שציינה את מידות החריץ, נדחתה על ידי השופט שכן המומחה ביקר באתר למעלה משנתיים לאחר התאונה. השופטת הניחה לצורך הטיעון כי החריץ קיים, אך טענת התובע כי נפילתו נגרמה מחריץ זה לא נתמכה בראיות מהימנות כלשהן. גם עדותו של עד התובע לא ביססה את הטענה כי החריץ גרם לנפילה. יתר על כן, השופט לא השתכנע מכנותו של התובע באשר ליכולותיו התפקודיות לאחר התאונה, כמו גם לפציעותיו הקודמות. השופטת הגיעה למסקנה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ולכן דחתה את התביעה. התובע חויב לכסות את הוצאות הנתבע, בסך 7,000 ₪, בתוך 30 יום.