ת"א 51788-09-20

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה להצגת ראיות נוספות לסתור קביעה קודמת של נכות. על פי הדין בישראל, בית המשפט רשאי להיעתר לבקשה כזו אם שוכנע כי קיימים טעמים מיוחדים לכך. בית המשפט נקט גישה מצמצמת בעניין זה, והתיר לסתור ראיות רק במקרים חריגים, כגון כאשר נפל פגם מהותי בהליך הקודם, או כאשר קיימים טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים שיש בהם כדי לשנות את הקביעה. במקרה הנדון, בית המשפט חושש כי החלטת הוועדה הרפואית בעניין נכותו הנפשית של התובע לא התבססה על מידע מלא. באופן ספציפי, נראה כי לוועדה לא הייתה גישה לרשומות רפואיות המפרטות את עברו הנפשי של התובע ותלונות שאינן קשורות לתאונה המדוברת. הדבר מעורר ספק של ממש באשר לשלמות התמונה שהוצגה בפני הוועדה, וקיימת אפשרות לא מבוטלת כי רישומים נוספים אלה, אם היו נשקלים, היו מובילים להחלטה אחרת. בנסיבות אלה, בית המשפט מוצא לנכון למנות מומחה לבריאות הנפש שיבחן מחדש את התיעוד ויקבע את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מצבו הנפשי של התובע. ההחלטה מתקבלת למען הצדק, ומצופה משני הצדדים להתנהל ביעילות ובתום לב במסירת המידע הדרוש.