ת"א 1724/07

תקציר

השאלה העומדת על הפרק היא האם זיכרון הדברים בין התובע, עמירם הקטין, לבין הנתבע, חיים דאודי, בדבר מכירת דירה מהווה חוזה מכר מחייב מבחינה משפטית או שהוא שלב ראשוני בלבד במשא ומתן ביניהם. המזכר, שנחתם ב-20 במרץ 2007, מגדיר את הנכס כבית וחלקת אדמה, קובע מחיר של 340 אלף דולר, וכולל פרטים נוספים כגון מועדי מסירת החזקה וחלוקת תשלומי המס. עם זאת, היא אינה מפרטת את תנאי התשלום, אשר לטענת הנתבע היוו תנאי יסודי מבחינתו, דהיינו תשלום של 200,000$ עם חתימת החוזה. שני הצדדים מסכימים כי תנאי זה נדון, אך התובע סירב להסכים לו, מה שהוביל לקריסת העסקה הפוטנציאלית. מהראיות עולה כי הצדדים התכוונו שהמזכר יהווה צעד לקראת חוזה מקיף יותר, שמעולם לא גובש סופית בשל חוסר יכולתו של התובע לעמוד בתנאי התשלום של הנתבעת. התזכיר נעדר פרטים קריטיים ואינו מקיים את דרישת הכתב לעסקאות מקרקעין כפי שנקבעה בחוק המקרקעין תשכ"ט-1969. בנוסף, טענת התובע כי הנתבע פעל בחוסר תום לב אינה מבוססת, שכן הנתבע שמר באופן עקבי על עמדתו לגבי תנאי התשלום. נסיבות המשא ומתן, לרבות חילופי טיוטות החוזה ואי תשלום כלשהו של התובעת בגין התמורה, מצביעות עוד על כך שהמזכר לא נועד להיות חוזה מחייב. יתר על כן, סכום התמורה הנקוב במזכר (340,000$) אינו משקף את המחיר המוסכם בפועל על פי הנתבעת (380,000$), דבר המצביע על ניסיון אפשרי לעקוף את חובות המס, אם כי אין צורך להתייחס לנקודה זו באופן סופי. לסיכום, התזכיר אינו חוזה בר אכיפה משפטית, והתביעה נדחית. התובע חויב לפצות את הנתבע בגין הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין, בסך של 20,000 ₪, כולל מע"מ, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק.