ת"א 39630-11-19

תקציר

בית המשפט פסק לטובת תביעת עורך הדין התובע לשכר טרחת עורך דין כנגד הנתבעים, יורשיו של לקוחו המנוח. הסוגיות המרכזיות היו האם היה הסכם שכר טרחה בין התובע לבין הלקוח המנוח, ואם כן, האם הלקוח נותר חייב לתובע. דוקטרינת השיהוי, בה השתמשו הנתבעים, לא חלה, שכן בית המשפט לא שוכנע כי התובע ויתר על זכותו לחוב או פעל בחוסר תום לב. הראיות הראו כי קיים הסכם מחייב לשירותים משפטיים בין הצדדים, וחתימת הלקוח על ההסכם הייתה אותנטית. ההתקשרות הסתיימה במרץ 2015, ובית המשפט קיבל את הסברו של התובע כי הייצוג הסתיים באופן הדדי בשל חוסר יכולתו של הלקוח לשלם. עוד קבע בית המשפט כי הלקוח לא שילם את מלוא שכר הטרחה המגיע לו, למרות דרישת התובע. הסכום המגיע לתובע נקבע על 84,229 ש"ח, כולל מע"מ, אך בית המשפט לא פסק הפרשי ריבית או הצמדה בשל השיהוי בהגשת התביעה, והורה על תשלום סכום נמוך יותר להוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 5,000 שקל, בתוך 30 יום.